החלטה בתיק ת"א 15218-08-12

1. לפניי בקשת הנתבעים להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:- "התקנות")

2. עסקינן בתביעת נזקי גוף שעניינה תאונת עבודה מיום 13.2.08 בה היה מעורב התובע שהינו תושב סין, שהועסק בארץ כעובד זר.

3. לטענת הנתבעים יש לחייב התובע בהפקדת ערובה שכן התובע הינו תושב סין, תביעתו אינה מבוססת דיה, סיכויי קבלת התביעה קלושים ביותר והיה אם תדחה התביעה לא יהיה לנתבעים ממי לפרוע הוצאותיהם בהיות התובע תושב סין, אין בפועל מנגנונים המאפשרים אכיפה במקום מושבו של המשיב לפס"ד שניתן בבית משפט בישראל וכמו כן אין למשיב נכסים בשטח מדינת ישראל.

התובע מנגד טען כי כתובת התובע ברורה ומדויקת, עוד טען לסיכויי תביעה גבוהים מאוד שכן  שיטת העבודה שהונהגה ע"י הנתבעות באתר הינה שיטה פסולה ורשלנית, וכי בידיו ראיות רבות להתרחשות התאונה.

דיון:

4. אין מחלוקת כי התובע אינו מתגורר בישראל דרך קבע וכי לא חלה כלפיו תקנה 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג.

5. תקנה 519 לתקנות מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

    הקריטריונים לחיוב בהפקדת ערובה נקבעו בפסיקה, אשר ציינה שיקולים המנחים את בית  

    המשפט במתן החלטה להטלת ערובה.  

6. בית המשפט מפעיל את סמכותו לפי תקנה 519 במקרים שונים, אחד הנימוקים לחיובו בהפקדת ערובה הוא כאשר התובע מתגורר בחו"ל, "כאשר מתגורר התובע בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על הנכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל להיפרע"  (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, פסקה 691).

7. בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ , פ"ד מז  (3) 846,850 11.8.93, צוין כי מטרת התקנה האמורה היא למנוע חסרון כיס מהנתבע ובנוסף למנוע תביעות סרק, יחד עם זאת נקבע כי על בית משפט לנהוג במתינות בבקשות מסוג זה, כך נפסק:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של נתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים, עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

8. ברע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מד"י מנהל ההגירה (פורסם בנבו 18.10.07), התייחסה כבוד השופטת פרוקצ'יה לצורך באיזון שעל בית המשפט לערוך בבואו ליתן החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות:

"ההחלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד- מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו... על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל"

 9. כמו כן כפי שכתב כב' השופט ש. לוין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד (1) 647 5.2.90):

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה.

עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול-דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2). להבדיל מתקנה 519 מונה עכשיו צו 23 תקנה 1 של התקנות האנגליות את סוגי העניינים שבהם עשוי בית המשפט "בהתחשב בכל הנסיבות וכאשר הוא סבור שצודק לעשות כן" להורות על מתן ערובה". 

10. אחר עיון בכתבי הטענות בבקשה ,בתגובה ובתשובה לתגובה , אני נעתר לבקשה .

אין מחלוקת כי התובע הינו תושב זר,  במקרה דנן , לא ניתן להעריך בשלב זה את סיכויי התביעה או ההגנה. הצדדים מעלים טענות אשר יתבררו בשלב הבאת הראיות.